קבלו 5 תובנות חשובות על החיים מאת מרים פרץ

1. "אנחנו לא יכולים לבחור את הקלפים שנולדנו איתם, אך אנחנו יכולים לבחור איך לשחק עימם" – מרים פרץ סיפרה שהלב שלה נשבר 3 פעמים, פעמיים על מות שני בניה שנהרגו במסגרת שרותם הצבאי, ובפעם השלישית על מות בעלה משברון לב. היא מספרת שבכל יום מחדש היא בוחרת לקום ולעשות, לקדם ולשנות. כל אחד מאיתנו עובר או עבר משבר, הבחירה מה לעשות ביום שאחרי היא החשובה ביותר.

2. בקשה של ילד קטן ממיסה לבבות – לאחר שבנה נהרג, היה קשה לה לבקר בביתו את האלמנה והנכדים. היה קשה לה לראות את הבית שלעולם לא יהיה בו יותר, את השולחן שבו לעולם לא יישב, את המיטה שלעולם לא יישן בה. באחת הפעמים כששוחחה עם כלתה בטלפון, שמעה את הנכד צוהל "איזה כיף סבתא תביא קציצות". רק לשמע הבקשה של הנכד, עלו לה דמעות. היא מספרת שלהורה שכול קשה לבשל את האוכל שהילד אהב, לאכול את העוגה שהילד אהב או לשמוע את השיר שהילד אהב. היה קשה לה להכין, והיא לא הפסיקה לבכות, אך עשתה זאת למרות הכל. עשייה למען האחר גורמת להרגיש טוב.

3. "לאחר הלחם, החינוך הוא צורך האומה" (ג'ורג' דנטון) – היא מספרת שנפתלי בנט נעלב ממנה כשסיפר לה שהוא רוצה להיות שר ביטחון. "מדוע לא שר החינוך??" שאלה אותו משום שהחינוך של דור העתיד שלנו, הוא הביטחון האמיתי, זוהי חוסנה של מדינה, בחינוך של ילדיה השיבה לו. מרים פרץ עבדה בהוראה וניהלה בית ספר מעל ל 20 שנה ואמרה שנהנתה מאוד מהעשייה. עלינו לחנך את ילדנו לאהבת הארץ היא משננת. המשפט המופיע על שטר ה 200 שקלים מייצג מבחינתה את תמצית אהבת המולדת. "אנו אוהבים אותך מולדת בשמחה, בשיר ובעמל"

4. "בעיות רבות בעולם היו נפתרות, אם היינו מדברים אחד עם השני במקום אחד על השני" יום לאחר מות בנה החייל, הגיע כתב לבית המשפחה בשבעה וביקש לשמוע חוות דעתם על כתבה שהתפרסמה במוסף הארץ שמציגה את מרים פרץ ומשפחתה באור שלילי. היא סרבה להגיב והזמינה את הכתב אליה הביתה לפגישה אישית. היא מספרת שבמשך שנה שלמה הם נפגשו ונרקמו ביניהם יחסי ידידות אמיצה. הוא התנצל, כמובן וגם כתב כתבה אחרת ושונה, אך היא לא התפרסמה. היא גנוזה אצל מרים במגירה. אגב, לימים הכתב היה זה שהתעקש שתרוץ לנשיאות ופעל רבות למענה.

5. (רונה רמון) – באחד הימים מרים מספרת שראתה מדים מבעד לזכוכית שליד דלת ביתה. היא מיד הבינה שתכף תהיה נקישה בדלת ויודיעו לה על מות בנה. היא מיד נעלה את הדלת, הגיפה את התריסים ולא רצתה לקבל את פני החיילים. כשכבר נכנסו, היא שמה את ידה על פיו של הנציג שלא ידבר. היא ביקשה עוד מספר דקות וספרה אותן. בדקות האלה אמרה, "הבן שלי עדיין חי. כל עוד לא אתן לכם לדבר", אך היא לא יכלה יותר. הכאב היה קשה מנשוא, יצאה לחצר ונשאה עיניה אל בורא עולם בשאלה מדוע. שלוש פעמים השכול היכה בה. היא כמובן לא קיבלה תשובה אך זה גרם לה ללמוד מי זו מרים החדשה, שבשנים האחרונות פועלת בארץ ובעולם, מלמדת מנהיגות בבה"ד 1 וחיה עם תקוה ואמונה באהבת אדם ובמדינה

6. מי שיש לו אמונה חייו חיים והוא מבלה את יומו בטוב ובחסד תמיד (רבי נחמן מברסלב) – עלינו להאמין בטוב, גם כשהמציאות כואבת, אך עלינו גם לעשות. לדבר, להקשיב וגם להשמיע. בתורה כתוב "וגר זאב עם כבש". לא כתוב שהזאב הפך לכבש או ההיפך אלא גר עימו. לכן עלינו להכיר בשונות האחר וללמוד להסתדר לחיות ביחד במדינה. לא בכפייה אלא בשלום ואחווה.

אתמול בערב התקיים ערב מורשת של ארגון 5 אצבעות בגלילות. פעם ראשונה שאני משתתפת ונרגשת. ארגון שמקדם צעירים לאהבת הארץ, למנהיגות ולתרומה בקהילה, למנהיגות אישית, לפיתוח חוסן נפשי וערכים שלא יסולאו בפז. השילוב של הספורט, התכנים והנתינה יוצרים משולש אדיר להצלחה.

גאה ונרגשת שאמיר חלק מהמיזם המבורך הזה, הוא מתנדב מידי שבוע לא מעט שעות, מתאמן ומתחזק, תורם ונתרם, מעניק ולומד.

שאו ברכה, אנשים יקרים על מפעל מדהים.

ותודה למרים פרץ על ערב מלא בהשראה.